וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּתַנֵּי אֵין עוֹשִׂין מִיּוֹם טוֹב לְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב. וְהָתַנֵּי מְמַלְאָה אִשָּׁה קְדֵירָה בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִמֶּנָּהּ אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת. קוּמְקוּם חַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ אֶלָּא כוֹס אֶחָד. אֲבָל לְאוֹפוֹת אוֹתָהּ אֵינָהּ אוֹפָה אֶלָּא צוֹרְכָהּ. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מְמַלְאָה הִיא אִשָּׁה אֶת הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת יָפֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּנּוּר מָלֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
דתני וכו'. כלומר ותני עלה התם דרשב''א אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה כל זמן שהתנור מלא ומסיים שם אין עושין לא לאכילת נכרים ולא לאכילת כלבים וא''כ מתני' דאמרה שאם אין הרועים אוכלין ממנה אינה נעשית כלל בי''ט ואף ע''פ שיש בה לצורך עצמו שיהא התנור מלא ותהא הפת שהיא לצורכו נאפית יפה כרשב''א היא דאתייא דאפי' בכה''ג ס''ל דאין עושין מה שאין בה צורך עשייה אלא לאכילת כלבים בלבד:
דתני. בתוספתא דביצה פ''ב וה''ג שם אין אופין מי''ט למוצאי י''ט אבל ממלאה אשה קדירה בשר וכו'. וזהו והתני כמו ותני עלה ממלאה אשה וכו' אבל האופה אינו אופה אלא כדי צורכו:
ונעשית בי''ט. מתני' דרשב''א היא. כלומר מדקתני דדוקא בזמן שהרועים אוכלין ממנה נעשית בי''ט ואם לאו אינה נעשית כלל בי''ט ואע''פ שיש בה קצת לצורך עצמו וזהו כרשב''א דהתוספתא דלקמן:
מַתְנִיתָא אָֽמְרָה בִּזְמָן שֶׁהָרוֹעִין אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ. פְּעָמִים שֶׁאֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל שֶׁעָשָׂה כָעְכִּין וְתַנֵּי כֵן עֲשָׂאָן כָּעְכִּין חַייֶבֶת עֲשָׂאָהּ לִימּוּדִין פְּטוּרָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי חִייָה 9a רוֹבָא אֲפִילוּ עֲשָׂאָהּ קָלּוֹסְקִין. וְהָתַנִּינָן אִם אֵין הָרוֹעִין אוֹכְלִין מִמֶּנָּהּ. תִּיפְתָּר שֶׁעֲשָׂאָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ הָרוֹעִים מִמֶּנָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והתנינן אם אין הרועים אוכלים ממנה. ואם עשאה גלוסקא יפה אמאי אין אוכלין:
אפי' עשאה גלוסקין. יפה:
עשאה לימודין. שלא ערכה יפה אלא כנסרים בעלמא פטורה דוגמתו בפרק ב' דמועד קטן רבי יהודה אומר עושה לו לימודין בשביל שלא יחמיץ:
ותני. בתוספתא פ''ק בהדיא כן עיסת הכלבים מעצמה ניכרת עשאה כעבין חייבת ובתוספת' גריס עשאה ככרין חייבת והיינו הך:
ר' יוחנן אמר כל שעשאה כעבין. כלומר אין ראיה מהמתני' דה''ק בזמן שהרועין אוכלין ממנה והיינו כל שעשאה כעבין ערוכה וקטופה יפה כשאר ככרות עבים שאז הרועים אוכלין ממנה חייבת ואם לא עשאה כך פטורה:
מתני' אמרה בזמן וכו'. דברי ר''ל הן כלומר דהרי כך שנינו בזמן שהרועים אוכלין ממנה משמע שפעמים אין הרועים אוכלין ממנה מפני שיש בה תערובות מורסן הרבה:
תיפתר שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה. כלומר דה''ק ואם בתחילה עשאה לשם הכלבים בלבד ושלא יאכלו הרועים ממנה לעולם פטורה ואפי' בשעשאה גלוסקא יפה דעריסותיכם כתיב הנעשית לאכילת אדם אבל אם לא נעשית אלא לאכילת בהמה וחיה בלבד פטורה:
תַּנֵּי מַצָּה גְזוּלָה אָסוּר לְבָרֵךְ עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עַל שֵׁם וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ י֨י. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְתֵימָא בַּתְּחִילָּה אֲבָל בַּסּוֹף לֹא דָּמִים הוּא חַייָב לוֹ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אֵין עֲבֵירָה מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין מִצְוָה עֲבֵירָה. אָמַר רִבִּי הִילָא אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אִם עֲשִׂיתָן כְּמִצְוָותָן הֵן מִצְוֹת וְאִם לָאו אֵינָן מִצְוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' הילא אלה המצות. כתיב לומר אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אלא שבאו לידך ע''י עבירה אינן מצות וכרבי יונה הוא דס''ל שאין מברכין על מצוה הבאה בעבירה:
ר' יונה אמר אין עבירה מצוה. כל שבא ע''י עבירה אינה מצוה ואין לו לברך עליה ור' יוסי אומר אין מצוה עבירה דכל שהוא מקום מצוה אין העבירה מעכב מלברך עליה:
הדא דתימר בתחלה. קודם שקנאה ביאוש ושינוי אבל בסוף לאחר שקנאו מברך עליה דכי לא דמים הוא חייב לו כלומר שאין לו עליו אלא לשלם הדמים אבל המצה עצמה כבר קנאה והרי היא שלו:
על שם ובוצע ברך וגו'. וזה גוזל ומברך עליה נאץ ה':
תני מצה גזולה וכו'. גרסינן להא לקמן בשבת פרק י''ג בהלכה ג':
חַלָּה עַל הַכֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. תְּרוּמָה לַי֨י זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַיִין שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת תַּלמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִית וְלֹא כָל רֵאשִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
חלה על הכל. אהא דקתני האומר כל גורני תרומה וכו' קאי. שצריך שיפריש מקצת ויאמר זו חלה על הכל וכן בתרומה זו תרומה על הכל אבל לא שיעשה כל הגורן תרומה וכל העיסה חלה:
מנין שלא עשה כלום וכו'. כדפרישית במתניתין:
הדרן עלך חמשה דברים
עֶשֶׂר מִצְוֹת אָדָם עוֹשֶׂה עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל פְּרוּסָה מִשּׁוּם לֹא תַחֲרוֹשׁ. בַּל תִּזְרַע בַּל תַּחְסוֹם. לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה. תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְחַלָּה. רִבִּי יִצְחָק כַּידוּ אָתֵי מֵיסַב לְיָדוֹי הוּא פָשַׁט עֲשֵׂרְתֵּי אֶצְבְּעָתֵיהּ וְאָמַר הֲרֵי קִיּיַּמְתִּי עֶשֶׂר מִצְווֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
עשר מצות וכו' עד שלא יאכל פרוסת לחם. כדקחשיב ואזיל משום לא תחרוש בשור וחמור ומשום בל תזרע כלאים ומשום בל תחסום שור בדישו לקט וכו':
בידו. כלו' כשבא לאכול מניח ידיו על הפרוסה כדמפרש ואזיל:
אתי מיסב. לאכול וכו' לרמז שקיים כל העשר מצות עד שיאכל ממנה:
הלכה: רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַלָּה חוּלִין הוּא הָיִיתִי אוֹמֵר מוּתָּר לְגַלְגֵּל בָּהֶן. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חלה חולין הוא הייתי אומר מותר לגלגל בהן. כלומר דמפרש מאי קמ''ל הא כתיב בה תרימו תרומה וא''כ דינה כתרומה והלכך קאמר לפי שהיא ניטלת מן החולין והייתי אומר שא''צ להפרישה מיד משתגלגל העיסה אלא מותר לגלגל בה עוד עיסה אחרת ואח''כ יפריש מהן החלה לפום כן צריך מימר החלה והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש כדי להחמיר עליו שמיד שנתחייבה העיסה בחלה והיינו משתגלגל צריך הוא להפרישה:
משנה: הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ וָאֲסוּרָה לְזָרִים וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִים וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינָן נִיטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא אֶלָּא מִן הַמּוּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר כָּל גּוֹרְנִי 9b תְרוּמָה וְכָל עִיסָּתִי חַלָּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁייְשַׁייֵר מִקְצָת.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא מן המוקף. כלומר ואינן ניטלין אלא מן המוקף וסמוך לו:
ומן הדבר הגמור. ממה שנגמר מלאכתו כדתנן בפ''ק דתרומות:
עד שישייר מקצת. כדמפרש בגמרא דכתיב בחלה מראשית ולא כל ראשית ובתרומה כתיב ראשית דגנך שצריך שיהיו שיריה ניכרים כשתורם הראשית:
ואינן ניטלין לכתחלה מן הטהור על הטמא. דשמא אתי לתרום שלא מן המוקף:
והערב שמש. להטובל מטומאתו שאינו אוכל עד שיעריב שמשו כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ודרשינן להא בפרק הערל דבתרומה הכתוב מדבר וכן לחלה:
וטעונין רחיצת ידים. אפילו ליגע בהן דסתם ידים פוסלות את התרומה וכן לחלה. רגלים הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא:
ועולין באחד ומאה. אם נתערבו במאה של חולין כדתנינן בפ''ד דתרומות:
והן נכסי כהן. שיכול למכרן וליקח בהן מה שהוא רוצה:
ואסורים לזרים. אם אין בהן אלא פחות מכשיעור דמיתה ליכא ואיסורא מיהת איכא:
מתני' החלה והתרומה וכו'. דחלה תרומה קרייה רחמנא תרימו מה ובתרומה כתיב בה מיתה להאוכל במזיד ומתו בו כי יחללוהו וחומש להאוכלה בשוגג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source